סיכום הכל

העמדה הפונקציונליסטית-השלכה של התאוריה

השלכה של התאוריה (של הטבע ההוליסטי שלה) היא שלא יכול להתקיים מצב נפשי במבודד. כדי שיהיה מצב נפשי אחד, צריכים להיות הרבה מצבים נפשיים, כי צריכה להיות מערכת מורכבת, בעל קשרים סיבתיים מורכבים.

ידע ודאי או איננו בר טעות

יש הטוענים שהידע של כל אחד מאיתנו על-אודות מצביו הנפשיים (או לפחות חלק מהם) הם כאלה שהסוביקט שאלה הם מצביו אינו יכול לטעות באשר לשאלה האם יש לו אותם. אם הסוביקט מאמין שיש לו מצב נפשי כזה, אז יש לו את המצב הזה.

איום המעגליות על הפונקציונליזם

התאוריה הפונקציונליסטית מתיימרת להציע איפיו‎‏ן של מצבים נפשיים, אבל האיפיון הזה עצמו מתייחס למצבים נפשיים, שגם איפיונם שלהם מתייחס למצבים נפשיים, וכך הלאה. כלומר, האיפיון הפונקציונליסטי של מצבים נפשיים מניח מצבים נפשיים ולכן אינו יכול להבהיר מהם.

עצמים

"תורת המצע" - עצם הוא מצע שבו תלויים אירועים ותכונות שונים. לדוגמה: שולחן, שולחן הוא עצם בעל תכונות שונות. יש משהו נוסף מעבר לכל התכונות האלו, מצע שבו התכונות נאחזות. "תורת האלומה"- : עצם הוא אוסף, או אלומה של תכונות ואירועים. השולחן הוא בסה"כ מקבץ של כל מיני תכונות. ההבחנה בין שתי התורות חשובה לא רק כשמדברים על בעיית הגוף והנפש. כשאנחנו אומרים שיש נפש ואנחנו מניחים את תורת האלומה- אנחנו טוענים טענה מאוד חלשה, אין כאן ויכוח לגבי זה. *לעומת זאת, אם אנחנו מאמינים בתורת המצע- אז אנחנו אומרים משהו משמעותי. אנחנו אומרים שנפש היא משהו מעבר לרק התכונות הנפשיות.*

העמדה הביהביוריסטית

*מונחים/מושגים נפשיים מציינים דגמי התנהגות או נטיות התנהגותיות.* החלת מונח נפשי על סוביקט משמעה שהוא נוטה להגיב באופנים מסוימים (להפיק פלטים התנהגותיים מסוימים) בהנתן גירויים סביבתיים מסוימים (כלומר, בהנתן קלטים חושיים מסוימים). --הזהות האמורה היא זהות אנליטית. --מונחים נפשיים לא מציינים מצבים פנימיים כלשהם של הסוביקט; החלתם אינה כרוכה בייחוסו של אף מאפיין פנימי (פנימיותו עשויה להיוותר "קופסה שחורה" - נכונות החלתו של מונח נפשי תלויה אך ורק בקיומם של דגמי ההתנהגות הרלוונטיים). --העמדה מתיישבת עם ריבוי מימושים.

תורת הזהות

- תורת הזהות הנפשית המוחית מזהה מצבים ותהליכים נפשיים עם מצבים ותהליכים פיזקלים וספציפית, בד"כ עם מצביים מוחיים. תשובה 1- כל המצבים הנפשיים ורק המצבים הנפשיים חולקים מאפיינים פיזקליים שבעטיים הם מצבים נפשיים תשובה 2- הגורם שבגינו מצב נפשי שייך לתחום ספציפי, הוא המאפיינים הפיזקלים שלו.

שתי שאלות חשובות אודות הנפשי- מצבים נפשיים

1.השאלה הראשונה היא- מה עושה מצבים נפשיים לנפשיים? מה משותף לכל המצבים הנפשיים ומבדיל אותם ממצבים שאינם נפשיים ושהודות לו הם מצבים נפשיים? 2. מה עושה מצב נפשי מסוג מסוים למצב הנפשי שהינו? מה משייך אותו לסוג הנפשי שאליו הוא משתייך? לדוגמה, מה משותף לכל הכאבים ורק לכאבים, שהודות לו הם כאבים?

טיעון נגד דואליזם

1.לארועים פיסיקליים יש סיבות נפשיות - סיבות שהן ארועים נפשיים (הנפשי פועל סיבתית על הפיסיקלי). 2. ‎לארועים פיסיקליים יש סיבות פיסיקליות בלבד - סיבות שהן ארועים פיסיקליים לכן, ארועים נפשיים הם ארועים פיסיקליים (ולא רוחניים).

פיזיקליזם-סוג

התורה של זהות-סוג --כל פרט של מצב נפשי הוא פרט של מצב פיזיקלי (כמו פרט). --כל סוג של מצב נפשי הוא סוג של מצב פיזיקלי - כל תכונה נפשית היא תכונה פיזיקלית. תכונות נפשיות זהות לתכונות פיזיקליות. התורה מחויבת לכך שכל המצבים ששייכים לאותו *סוג נפשי* שייכים לאותו *סוג פיזיקלי*, כך שאם לשנינו כואב הראש לשנינו מצבי מוח מאותו סוג. -------------------------------- תשובתה לשאלת האינדיבידואציה של המצבים הנפשיים: התכונות הפיזיקליות של המצב הן שעושות אותו למצב הנפשי שהינו. תורה זו מתנגשת באפשרות של ריבוי מימושים - מצבים נפשיים מאותו סוג תמיד ממומשים באותו אופן חומרי.

ודאות מול שקיפות

ודאות אומרת- אם יש לי האמנה שיש לי מצב נפשי X -> יש לי מצב נפשי X שקיפות אומרת- יש לי מצב נפשי X -> יש לי האמנה שיש לי מצב נפשי X אם מנסים לטעון ששקיפות היא מאפיין של כל המצבים הנפשיים, אז אנחנו מובילים לרגרסיה אינסופית. אם אני מאמינה שכואב לי- זו האמנה- מצב נפשי נוסף. על פי שקיפות, אני צריכה שיהיה לי את המצב הנפשי הזה וכך הלאה והלאה.

הטיעון מן הסיבתיות הנפשית בזכות תורת הזהות

זהו הטיעון החזק ביותר בזכות תורת הזהות. הבסיס של הטיעון הוא שיש סיבתיות נפשית פיזקלית ושהדרך להוכיח אותה הוא באמצעות הזהות הנפשית פיזקלית. ‎מצבים מוחיים הם סיבות של פעולותינו. לפי המדע .1הנחה הנחה ‎2.‏: המצבים הנפשיים הם סיבות של פעולותינו. הטיעון משיקולים אבולציונים: --תזת הברירה הטבעית: המאפיינים הבולטים של מערכות ביולוגיות שהתפתחו לאורך זמן הם בעלי תרומה להישרדות. --מצבים נפשיים הם מאפיינים בולטים של מערכות ביולוגיות שהתפתחו לאורך זמן. --על מנת שמאפיין כלשהו יוכל להיות בעל תרומה להישרדות, עליו להיות בעל כוחות סיבתיים (וספציפית, בעל יכולת לגרום למצבים פיזקליים). --אם תיאורית הברירה הטבעית היא אמיתית, הרי שמצבים נפשיים הם בעלי כוחות סיבתיים (וספציפית, בעל יכולת לגרום למצבים פיזקליים). --תיאורית הברירה הטבעית היא אמיתית. הנחה ‎3‏: כל האפשרויות בהן הן מצבים נפשיים והן מצבים מוחיים מהווים סיבות של פעולותינו אך אין הם זהים אלה לאלה אינן מתקבלות על הדעת. *האפשרויות הנידונות וסיבות לפסילתם*: א. סיבתיות-יתר: אם ארוע 1 הוא סיבה לארוע 2, וארוע 1 לא התרחש וכל הנסיבות האחרות זהות, ארוע 2 לא יתרחש ב. שרשרות סיבתיות פסיכופיזיות מעורבות: לא קיים פער פיזקלי בשרשרת היכול לעורר מצב כזה. ג. שיתוף פעולה סיבתי: גם כאן הטיעון נופל עקב הפער הפיזקלי שאינו אמור להמצא. מסקנה: המצבים הנפשיים זהים למצבים מוחיים

עקרון נסמכות ‎‏‎‏הנפשי על המוחי

זהות בתכונות מוחיות בין יצורים נפשיים מחייבת זהות בתכונותיהם הנפשיות, ובמלים אחרות, הבדל נפשי מחייב הבדל מוחי. את המושגים "מחייב/ת" שמופיעים בניסוח העקרונות נבין באופן חלש נומולוגי - לא באופן לוגי/אונטולוגי.

עקרון נסמכות ‎‏הנפשי על הפיזיקלי

זהות בתכונות פיזיקליות בין יצורים נפשיים, או בין מצביו השונים של יצור נפשי בזמנים שונים, מחייבת זהות בתכונותיהם הנפשיות, ובמלים אחרות, הבדל נפשי מחייב הבדל פיזיקלי.

העיקרון ההופכי

זהות נפשית מחייבת זהות פיזקלית, הבדלים פיזקליים מחייבים הבדלים נפשיים.

פיזיקליזם-פרט (במובן הרחב)

כל פרט (כל התרחשות ספציפית) של מצב נפשי הוא פרט של מצב פיזיקלי. כל מצב נפשי ספציפי הוא מצב פיזיקלי ספציפי. התורה איננה מחויבת לכך שסוגים של מצבים נפשיים הם סוגים של מצבים פיזיקליים - תכונות נפשיות אמנם נקבעות (במובן חזק) על-ידי תכונות פיזיקליות, אבל אינן בהכרח זהות לתכונות פיזיקליות. זוהי הטענה החלשה יותר, והיא מהווה בסיס לכל הפיזקליסטים. היא אינה מחויבת לכך שאם לשנינו כואב הראש לשנינו מצבי מוח מאותו סוג. ------------------- *תורה זו אינה משיבה לשאלת האינדיבידואציה (הסיווג) של המצבים הנפשיים * *תורה זו מאפשרת ריבוי מימושים *

פיזיקליזם-פרט בלעדי

כל פרט של מצב נפשי הוא פרט של מצב פיזיקלי התורה שוללת את פיזי' סוג: את הטענה שסוגים של מצבים נפשיים הם סוגים של מצבים פיזיקליים - תכונות נפשיות אמנם נקבעות (במובן חזק) על-ידי תכונות פיזיקליות, אבל אינן זהות לתכונות פיזיקליות.

השקיפות של הנפשי

איפיון הופכי -אימת שלסוביקט יש מצב נפשי כלשהו, הוא מאמין שיש לו מצב נפשי זה

העמדה הפונקציונליסטית- התנגדות לתיאוריה

אם הפסיכולוגיה של כל יצור נפשי היא שונה, האם אפשר להגיד שיש מצב נפשי מסוג כאב? גם את התאוריה הזו אפשר להאשים בשובינזם משום שהיא מכתיבה לנו כי ליצורים (שנראה לנו) שיש להם מצבים נפשיים דומים לשלנו, לא יכולים להיות מצבים נפשיים דומים לשלנו.

הגדרה כללית של מושג הנסמכות

הטענה שתכונות מסוג א נסמכות על תכונות מסוג ב משמעה שאם שני דברים זהים בתכונות מסוג ב הם זהים גם בתכונות מסוג א, ובמלים אחרות, אם שני דברים נבדלים בתכונות מסוג א הם נבדלים גם בתכונות מסוג ב (יחס הנסמכות מאפיין גם את הקשרים בין תכונותיהם ‎‏של דברים שונים; וגם את הקשרים בין תכונותיו של אותו הדבר בזמנים שונים). זהו מתאם מלא! לאו דווקא סיבתיות או זהות!

עקרון המחויבות הקיומית של משפטי יחס

הילה בועטת בשולחן- אם משפט יחס זה נכון, נובע מכך שהילה קיימת, וכך גם השולחן. עיקרון זה לא חל על משפטים אינטנציונלים (אם חושבים על משהו זה לא אומר שהוא קיים).

היחס בין הנפש לגוף הוא כמו היחס בין התוכנה של מחשב לבין החומרה שלו

הנפש היא התוכנה של הגוף. זהותו של מצב נקבעת על-פי מיקומו בתוכנה, דהיינו ברשת הקשרים שמתארת הפסיכולוגיה החומרה - החומר ממנו המערכת עשויה - איננה מהותית לנפש, ומכאן שהעמדה הפיזיקליסטית איננה מחייבת אותנו לומר שכדי לחקור את הנפש עלינו לחקור את המוח. הפסיכולוגיה כ-"מדע אוטונומי".

דואליזם עצמותי

עמדה חזקה קרטיזיאנית. העולם כולל שני סוגים של עצמים/אובייקטים. עצמים פיזקלים ועצמים רוחנים. הנפש של כל אחד מאיתנו היא עצם רוחני. עצמים כאלה יכולים להתקיים בלי תלות בשום דבר פיזקלי. לפי גישה זו הנפש שלנו קשורה לעצם פיסיקלי- הגוף שלנו, בקשר נסיבתי. זהו קשר שאינו הכרחי. המהות של כל אחד משני הסוגים, שונה לחלוטין

דואליזם תכונתי

עמדה חלשה יותר. העולם כולל רק עצמים פיזקליים ואין עצמים רוחניים. *אבל יש מצבים ותכונות שהם לא פיזקליים*, אלא נפשיים וההתנהלות שלהם לא כפופה לחוקים פיזקליים. *המצבים והתכונות הנפשיים קשורים לעצם פיזקלי ובפרט למוח, אך המוח לא מאפיין את הנפשי.* הנפשי תלוי בחומרי, אך הוא רוחני ובעל חוקיות משלו. כשעצמים מגיעים לשיא המורכבות כמו המוח, יעלו בהם תכונות שאינן פיזיקליות בלבד

עמדות דואליסטיות

לפי עמדה זו, העולם איננו פיזקלי טהור ואיננו רוחני טהור. הוא מכיל הן מרכיבים פיזקלים והן מרכיבים שאינם פיזקלים, אלא רוחניים.

תורת הזהות הנפשית מוחית

לפי תורת הזהות הנפשית-מוחית: מצבים ותהליכים נפשיים הם מצבים ותהליכים מוחיים.

טיעון נגד דואליזם עצמותי

מה קורה לנפש כשהיא "נחה" - כלומר, כשאיננה פעילה, כשאיננה חושבת? אם הטבע של עצם רוחני הוא היותו חושב (במובן הקארטזיאני של "חשיבה"), אז כשאיננו חושב הוא איננו קיים. אבל זוהי הנחה סבירה ביותר שלעיתים (למשל, כשאנו שרויים בשינה חסרת חלומות) איננו חושבים, וכך (לפי הטענה הראשונה), במקרים כאלה אנו חדלים מלהתקיים. התמונה המתקבלת אינה סבירה. למעלה מכך, ניתן לטעון כי ביקורת זו חותרת תחת המושג של נפש רוחנית - המושג של עצם נפשי במופשט, במנותק, מן הארועים הנפשיים

תכונות אמרג'ניטיות

תכונות שיש למערכות מורכבות מסוימות ואין אותן למרכיבים היותר פשוטים של אותן מערכות. הן תכונות חדשות. תכונות נפשיות אמורות להיות חדשות במובן הרבה יותר חזק מהתכונות החדשות הללו. *נוזליות כן נקבעת אונטולוגית ע"י הרכיבים של המערכות הפיזקליות. אנחנו יכולים להסביר את קיומם של דברים נוזליים ע"י פנייה לרכיבים של המערכות הפיזקליות. * הדואליסטים האמרג'נטיסטים אומרים שמצביים נפשיים לא נקבעים לוגית או אונטולוגית ע"י תכונות אחרות של המערכות הפיזקליות. "איך זה מרגיש?"- את זה לא נוכל לדעת גם אם נדע כיצד המוח פועל. תכונות נפשיות הן תכונות גולמיות שלא ניתנות להסבר ע"י תכונות קודמות. לפי העמדה הזו, יש קשר בין התכונות הבסיסיות יותר לבין התכונות הנפשיות רוחניות, אבל הקשר הזה הוא קשר סיבתי בלבד. הוא לא קשר לוגי אונטולוגי- זה קשר חלש. החוקיות שמתארת את הקשר הזה היא לא חוקיות פיזקלית. אבל גם קשרים בין מצבים פיזקליים שונים יכולים להיות סיבתיים. השאלה האם מצב או תכונה נקבעים מבחינה לוגית או אונטולוגית או רק מבחינה סיבתית ע"י המצב הקודם, עניינה בקשר בין המצבים הקודמים יחד עם החוקית ששולטת בהם, לבין המצב החדש או התכונה. 1. מצבים "קודמים" , 2. חוקיות "קודמת", 3. מצב "חדש" האם הקשר בין 1+2 לבין 3, הוא קשר לוגי אונטולוגי הוא רק נומולגי? האם נכנסת לתמונה חוקיות "חדשה"? הדואליסט האמרג'ניסטי טוען שמה שקורה הוא, שכדי לגזור את המצבים הנפשיים מהמצבים הפיזקליים שיש לנו קודם, לא מספיק לנו לקחת את החוקיות שהייתה קודם, בשלב הזה, נוצרת חוקיות חדשה. המצבים הנפשיים לא ניתנים לגזירה לוגית ממה שקרה בעולם. זה לא נקבע ע"י מה שקרה בעולם, זה נקבע במובן הרבה יותר חלש.

טיעון בזכות דואליזם עצמותי

•אני יכולה לתפוס (להשיג בדמיון) את עצמי קיימת ללא גופי. •אם אני יכולה לתפוס את א ללא ב, א יכול להתקיים ללא ב. •אפשרי שאתקיים ללא גוף •אני לא זהה לגופי הבעייתיות בהנחה השנייה: יש כאן מעבר שנראה בעייתי. מעבר מהנחה אפיסטמולוגית (על המחשבות) להנחה אנטולגית (על העולם). אבל הסיפא שלנו לא מדברת על קיום ואי קיום, היא לא מדברת על האם א' באמת קיים, אלא על אפשרות הקיום של א' ללא ב'. אנחנו לא אומרים: אני יכולה לדמיין סוס מעופף. לכן, סוס מעופף קיים. אלא: אני יכולה לדמיין סוס מעופף. לכן, סוס מעופף יכול להיות קיים. זוהי טענה בדבר אפשרות, טענה מודלית (הכרח לעומת אפשרות):

פיזיקליזם התנהגותני

("העמדה המשולבת"): כאב הוא מצב פנימי מסוים, והמצב הזה הוא תולדה של גירויים סביבתיים מסוימים וסיבה של התנהגויות מסוימות. באופן כללי, מצב נפשי מסוג מסוים הוא מצב פנימי, מצב פיזיקלי (*כך שעמדה זו היא גירסה של פיזיקליזם-פרט*); סיווגו של המצב הנפשי נקבע ע"י פונקצית הגרוי-תגובה המאפיינת אותו - במובן זה, הסיווג המוצע זהה לסיווג עפ"י העמדה הביהביוריסטית. אולם על-פי עמדה זו, המצב הנפשי מאופיין ע"י תפקידו הסיבתי בקישור בין גרויים (או "קלטים") חושיים מסוימים לתגובות (או "פלטים") התנהגותיות מסוימות. בעיה: שכשאנחנו נותנים אפיון של מצבים נפשיים מסוימים, אנחנו צריכים לקחת בחשבון הרבה מצבים נפשיים אחרים ואת תפקידם הסיבתי. ישנם קשרים סיבתיים נפשיים נפשיים.

פרספקטיבליות של מצבים פנומנליים

*הבנה מלאה של טבעו של מצב התנסותי מסוג מסויים מחייבת אחיזה במצב התנסותי מסוג זה (כלומר, היא מחייבת שלסוביקט שמנסה להבינו תהייה התנסות מסוג זה)* במילים אחרות, הבנה כזו מחייבת שלסוביקט תהייה נקודת מבט (או פרספקטיבה) של גוף ראשון ביחס להתנסויות מסוג זה. הבהרה באמצעות דוגמא: ‎1‏. על מנת להבין באופן מלא מהו כאב, יש לדעת "איך זה לחוש כאב" הקוואליה של לחוש כאב ‎2‏. אדם שמעולם לא חש כאב לא יכול לדעת "איך זה להתנסות בכאב" (גם אם יש מובן בו יהיה ברשותו כל הידע הפיזיקלי על כאבים). ==> אדם כזה לא יוכל להשיג הבנה מלאה של כאבים. הבנה כזו מחייבת שהוא יחוש כאב בעצמו.

המעמד האונטולוגי של היסוד הנפשי על-פי התאוריה הפונקציונליסטית

*תכונות נפשיות לפי הפונקציונליזם אינן תכונות פיזיקליות (פונקציונליזם מתנגש בפיזיקליזם-סוג).* קיומן של תכונות נפשיות לפי הפונקציונליזם מתיישב עם אונטולוגיה פיזיקליסטית - עם קיומו של עולם שמבחינת רכיביו הבסיסיים הוא עולם פיזיקלי טהור. קיומן של תכונות נפשיות לפי הפונקציונליזם מתיישב גם עם דואליזם - כשם שמצבים שעשויים מחומרים שונים יכולים לממש אותן פונקציות נפשיות (ריבוי מימושים), לפחות לכאורה אין כל סיבה שגם מצבים שכלל אינם חומריים (אלא רוחניים) יוכלו לממש פונקציות אלה. אם כן, התורה הפונקציונלית היא *נייטראלית מבחינה אונטולוגית.*

מאפיין מבחין- מכוונות

-עמדות טענתיות.- אינטנציונאליות היא המאפיין הבולט ביותר שלהן. -התנסויות חושיות- אינטנציונאליות הינה מאפיין גם שלהן. אני רואה את השמיים. ההתנסות שלי מסבה על מה שאני רואה. -לתחושות גופניות, רוב האנשים מאמינים כי כן יש להם מכוונות. כאבי פנטום- אנשים שנקטע איבר בגוף שלהם והם מרגישים כאב מאוד ברור באיבר שנקטע. זוהי הוכחה, מצד רבים, לכך שאכן נסב הכאב על תוכן מסויים. -רגשות יש ויכוח לגבי כך. יש שיגידו כי לכל רגש יש מכוונות- יש תוכן. כשאני כועסת, אני כועסת על מישהו. כשאני מפחדת, אני מפחדת ממשהו. "אני מפחדת שיטרוף אותי אריה"- יש כאן תוכן טענתי. צריך להבחין היטב בין התוכן של הרגש לבין הסיבה של הרגש. הסיבה יכולה להיות שונה (אולי ראיתי טלוויזיה אתמול, אולי קראתי על זה ספר). לעומת זאת יכול להיות מצבים כמו אושר- שהם כללים ללא מכוונות ספציפית. האם יש מצב לא נפשי שיש לו מכוונות? במבט ראשון נראה שהתשובה היא כן. מילים בשפה, טבעות בגזע עץ. תמרורים. מדחום. הדברים הללו מייצגים משהו בעולם. התשובה לכך היא לעשות הבחנות בין מכוונויות שונות. אינטינציונליות מקורית - אינטרנציונאליות שיש לדדבר באופן שאינו תלוי באינטנציונליות של דבר אחר. אינטנציונליות נגזרת - אינט' שנגזרת מאינט' מקורית של דבר אחר. למילים וסמלים יש מכוונות אשר נגזרת ממכוונות של סובייקטים שמשתמשים בהם. רק לנפשי יש מכוונות מקורית.

העמדה הפונקציונליסטית- תשובות לשאלות שלנו

1) מה הופך מצבים לנפשיים? העובדה שהם חלק ממערכת קשרים מתאימה- מסוג מסויים. 2) מה הופך מצב נפשי לכאב? זה התפקיד הספציפי שלו בתוך אותה מערכת של קשרים.

דואליזם עצמותי קרטזיאני

1.עצמים שונים- קיימים עצמים חומריים (למשל גופים של בני-אדם) ועצמים רוחניים (הנפשות); נפשות וגופים חומריים הם עצמים מובחנים, נבדלים, או נפרדים: זהותו וקיומו של עצם רוחני אינם תלויים (מבחינה לוגית) בזהותו ובקיומו של עצם חומרי כלשהו, ולהפך. ספציפית, הנפש יכולה להתקיים בלי הגוף, והגוף יכול להתקיים בלי הנפש. 2. מהות שונה - לעצמים נפשיים ולעצמים חומריים טבע או מהות שונים לחלוטין: המאפיין המהותי של עצמים חומריים הוא היותם בעלי התפשטות מרחבית. המאפיין המהותי של עצמים נפשיים הוא היותם "חושבים". המאפינים של התפשטות מרחבית וחשיבה מוציאים זה את זה. 3.אינטראקציוניסטי- למרות שאין קשרים הכרחיים בין הנפש לגוף, בפועל קיימים קשרים כאלה. כל נפש קשורה הדוקות לגוף מסוים, במובן זה שמתקיימים קשרים סיבתיים (ישירים) דו-כיווניים בין המצבים של כל נפש לבין המצבים של גוף מסוים (אולם קשרים אלה עשויים להיפסק). מצבים גופניים הם סיבותיהם של מצבים נפשיים, ומצבים נפשיים הם סיבותיהם של מצבים גופניים.

תורת הזהות מחוייבת הן לטענה אמפירית והן לטענה פילוסופית (או "תיאורטית")

1‏. הטענה האמפירית: ישנם קשרים עובדתיים בין מצבים נפשיים לבין מצבים מוחיים. במלים אחרות, קיימים "מיתאמים" (קורלציות) נפשיים-מוחיים. ‎2‏. הטענה הפילוסופית: ההסבר לקיומם של המיתאמים הללו הוא שהמצבים הנפשיים אינם אלא מצבים מוחיים. *הטענה האמפירית לבדה איננה מחייבת את תורת הזהות: הטענה האמפירית יכולה, למשל, להיות מוסברת ע"י קשר סיבתי בין שני סוגי המצבים ולאו דווקא ע"י הנחת זהותם.* פשר מינימלי של הטענה האמפירית: תכונות נפשיות נסמכות על תכונות פיסיקליות

פאטנם- סופר ספרטנים

אחד מהפילוסופים שחלקו על ארמסטורנג, הוא פאטנם, אשר הציג את ניסוי החשיבה הבא: תדמיינו קהילה של יצורים בעלי אידיאולוגיה שזה לא בסדר להפגין את העובדה שכואב לך. כשילד כזה גדל, הוא מאבד את הנטייה להפגין כאב. יכול להיות שהם כן חשים כאב, אך הם לא מפגינים התנהגות. חלק מהמתנגדים יגידו שמה שבאמת מהותי לכאב, הדבר שבלעדיו לא נוכל להכיל את המושג כאב על איזושהי מערכת זה- איך זה מרגיש להיות בכאב, בלי שום קשר לתפקיד הסיבתי. לכן, קו המחשבה שנכון במקרים הרגילים (זהויות מדעיות), לא נכון במקרה הספציפי של זהות פסיכו פיזית.

פונקציונליזם

אנלוגית המחשב. למחשב יש חומרה, אבל הוא גם מריץ תוכנה. כשאנחנו מתארים אותו לפי התוכנה, אנחנו מתארים אותו בצורה הרבה יותר מופשטת. אנחנו לא צריכים להניח את קיומו של משהו שאינו פיזקלי כדי לקבל את העובדה שהמחשב מריץ עכשיו תוכנה. מצד שני, ברור שאנחנו לא יכולים לזהות את תוכנתו של המחשב עם החומרה שלו. זאת מכיוון שאותה התוכנה, יכולה לרוץ על מחשבים בעלי חומרות מאוד שונות, ע"י אובייקטים שמבחינה פיזקלית שונות רדיקלית זו מזו. היחס בין הנפש לבין המוח, הוא כמו היחס בין תוכנתו של מחשב לבין החומרה שלו. גם על פי התיאוריה הזו, לא נכון לומר שהיסוד הנפשי מזוהה עם סוג החומר ממנו הוא עשוי או המאפיינים הפיזקליים שלו. זו העמדה החלשה ביותר מבין השלוש, והיא יכולה להחשב גם כדואליסטית. למרות זאת, פונקציונליזם נחשבת בדרך כלל לעמדה של תורת הזהות- מטריאלסיטית.

התשובה האינטנסיונליסטית לטיעון הידע

בשל האינטנסיונליות של "ידע" ו-"אינפורמציה", מהעובדה שמרי למדה משהו חדש על-אודות התנסויות אדום (בעקבות התנסות האדום הראשונה שלה) לא נובע שהיא למדה על-אודות תכונה על-אודותיה לא ידעה לפני התנסות האדום הראשונה שלה. לכן, גם אם לפני התנסות זו היה ברשותה ידע על-אודות כל האספקטים הפיזיקליים הכרוכים בהתנסויות אדום, מכך שהיא למדה משהו חדש אודות התנסויות אדום לא נובע שמה שהיא למדה על-אודותיו איננו פיזיקלי. אם קודם הייתה לה את הדרך הפיזקלית לייצג אל הידע, ועכשיו יש לה דרך הצגה חדשה על אודות אותה תכונה. *ידע יכול להיות פיזקלי במובן אונטולוגי (על אודות דברים שהם פיזקלים), ידע יכול להיות פיזקלי במובן המפורש (ידע שמבוטא או מיוצג במונחים פיזקליים). ידע יכול להיות מוצג בצורה שאינה פיזקלית, אבל כן להסב אודות דברים שהם פיזקלים. לכן, מדובר בפיסות ידע שונות, אך מדובר על אותו ידע פיזקלי.* אפשר לומר שכיוון המחשבה הזה חושף שג'קסון בעצם מחליק משימוש אחד בידע פיזקלי לשימוש אחר בידע פיזקלי, ולכן המסקנה שלו לא נכונה. האינפורמציה החסרה אינה פיזקלית במפורש למרי, אך היא פיזקלית במובן האונטולוגי.

גרסאות דואליזם יסודתני

גרסא פאן פסיכיטית- חלקים פיזקלים יסודיים כרוכים במצבים נפשיים רוחניים. כלומר, כל חלקיק יתאפיין במצבים שיש להם תכונות נפשיות רוחניות, לא פיזקליות. ואם זה המצב, תכונות נפשיות מאפיינות כל דבר ביקום . גישת החלקיקים הנפשיים רוחניים- בצד החלקיקים הפיזקליים היסודיים, יש חלקיקים אחרים- חלקיקים נפשים רוחניים. לגישה זו אין את אותה השלכה בעייתית- שלהכל יש תכונות נפשיות. -------- בעיה שמשותפת לגרסאות: כל מי שדוגל בדואליזם יסודתני, צריך להיות מסוגל להסביר איך התכונות הנפשיות של החלקיקים היסודיים חוברות יחד ומרכיבות מצבים נפשיים מהסוגים שאנחנו מכירים- האמנות, רציות, רגש של אושר. כלומר, מהו היחס בין התכונות הנפשיות של החלקיקים היסודיים לתכונות הנפשיות של המצבים הנפשיים שלנו.

גרסאות שונות של דואליזם תכונתי

דואליזם תכונתי אינטראקציוניסטי- טענות שמקבלות את הטענה כי למצבים נפשיים יש כוחות סיבתיים. דואליזם תכונתי אפיפנמונליסטי- טענות ששוללות את הטענה כי למצבים נפשיים יש כוחות סיבתיים. אין מניעה שמצב חומרי יהווה כוח סיבתי לנפשי. ----------- דואליזם אמרג'טניסטי- מצבים נפשיים לא מתקיימים בנפרד ממערכות פיזקליות מורכבות. -היבט התפתחותי אישי - התפתחות של מערכת פיזקלית מורכבת. באיזשהו שלב בהתפתחות של המערכת הפיזקלית, יצוצו תכונות חדשות שאינן פיזקליות. התכונות לא מתווספות למערכת העצבים, אלא צומחות מתוך המערכת עצמה. למערכת עצמה יש כוחות סיבתיים שונים שנוצרים בשלב מסוים ובעטיים נוצרות התכונות הנפשיות. המצבים אינם פיזקלים, אבל נגרמים ע"י המערכת הפיזקלית. -היבט היסטורי - ההיסטוריה של היקום. בשלב מאוחר נהיות לנו מערכות פיזיקליות מורכבות (אורגניזמים, יצורים חיים) ובשלב מסוים מתפתחות מערכות פיזקליות מורכבות שלהן יש תכונות נפשיות. המצבים הנפשיים והתכונות הנפשיות מופיעים בעולם בשלב מאוחר של ההתפתחות שלו.

התנגדות לארמסטרונג- האנליזה המושגית.

האנליזה של מושג הכאב שארמסטורנג מניח היא שגויה. זאת מכיוון שיכול להיות שיש מצב של דיס-אנלוגיה בין המצבים הפסיכו פיזיים למצבים במדע. האמנם זה חלק ממושג הכאב שכאב הוא דבר פנימי באורגניזם שיש לו תפקיד סיבתי? אפילו אם נקבל את הרעיון שהמושג של כאב, הוא מושג של מצב פנימי בעל תפקיד סיבתי כלשהו, נשאלת השאלה האם ארמסטרונג זיהה את התפקיד הסיבתי הנכון. ארמסטרונג דיבר על סיבתיות נפשית פיזקלית. האם זה לא מהותי באותה מידה לחשוב דווקא על תפקידים סיבתיים נפשיים נפשיים? מה יותר חשוב- הבכי שהכאב גורם לו (סיבתיות נפשיות פיזקלית) או הרצון להיפטר ממנו (סיבתיות נפשיות נפשית)? אולי המושג של כאב הוא בכלל לא מושג של תפקיד סיבתי? האם כאב באמת גורם להתנהגויות מסוימות? האם משהו בעצם המושג של כאב שולל את העובדה שלמישהו יכאב, בלי שהוא מפגין התנהגויות טיפוסיות? בלי שבכלל יש לו נטייה להפגין התנהגות כזו?

איום המעגליות על הפונקציונליזם- התשובה הפונקציונליסטית

האפיון הפונקציונליסטי אינו מניח מצבים נפשיים, מאחר שאינו חייב להזכיר מצבים נפשיים בתור מצבים נפשיים - אינו חייב לציינם באמצעות מושגים נפשיים. ניתן, באופן עקרוני, לתאר את כל מערכת הקשרים בין המצבים הנפשיים, הגרויים החושיים והתגובות ההתנהגותיות, מבלי להשתמש במושג נפשי כלשהו, וכך מבלי להניח שמצבי המערכת הם מצבים נפשיים (ניתן לציין את כל המצבים באמצעות משתנים כמו ‎‏‎M1‏, ‎2‏M, וכד'). ברגע שתארנו באופן זה את מערכת הקשרים הנכונה, ניתן לומר שכאב, למשל, הוא המצב הממלא את תפקידו הסיבתי של ‎1‏M במערכת קשרים זו, האמנה שיורד גשם היא המצב הממלא את תפקידו הסיבתי של ‎2‏M במערכת קשרים זו, וכד' - * המצבים הנפשיים כולם מאופיינים (בו-זמנית) על-ידי רשת קשרים מסוימת ו"מיקומם" ברשת זו.*

התנסויות

הדרך שבה דברים נתפסים, האופן שבו זה מרגיש להיות במצב מסויים. תכונות פנומליות= תכונות התנסותיות= qualia אני רואה כרגע מולי קבוצה של אנשים (יש לי התנסות ויזואלית -תפיסה), אני שומעת את הרעש בחוץ. (תפיסה), אני חשה כאב ראש (תחושה גופנית). המצבים הנפשיים האלו מתאפיינים על ידי אלמנט תחושתי או התנסותי. בכאב יש תחושה אופיינית מסויימת מאוד (האופן שבו מרגיש להיות במצב של כאב. -מודעות פנומנלית היא מאפיין חשוב של הנפשי. -מהווה מכשול קשה למטריאליזם. -ההתנסות שונה מהבסיס הפיזקלי של המושא (ההתנסות באדום שונה מתכונה הפיזקלית של הקיר האדום). התנסויות שונות נבדלות זו מזו באופן בו הן מרגישות לסובייקט. -יש שני סוגים של התנסויות: פרצפיות- התנסויות חושיות (ראייה, שמיעה) ותחושות גופניות (כאב).

החומרה והתוכנה הם מאפיינים של אותה המערכת

החומרה *קובעת* את התוכנה. לייחס למחשב חומרה מסוימת ותוכנה מסוימת פירושו לתאר אותו ברמות תאור שונות. אין פרוש הדבר שהמחשב נמצא במצבים פיזיקליים מסוימים ובנוסף לכך במצבי תוכנה מסוימים. אלא, המצאותו במצב פיזיקלי מסוים בשעת פעולתו היא גם המצאותו במצב תוכנה מסוים. על-פי הפונקציונליזם, תאור של יצורים במונחים נפשיים הוא תאור שלהם ברמה מופשטת - רמת התוכנה.

פרטיות

הידע אודות מצבינו הנפשיים הוא פרטי: מצבים נפשיים (או לפחות חלק מהם) - ורק מצבים כאלה - הם מצבים שאליהם יש גישה ישירה רק לסוביקט אחד. רק לסוביקט שמצב נפשי מסוים הוא שלו יש גישה ישירה אליו. לא נראה כי מאפיין חשוב זה מאפיין את כל המצבים הנפשיים. א-סימטריה בין "ידע מנקודת מבט של גוף ראשון" לבין "ידע מנקודת מבט של גוף שלישי". ידע מנקודת מבט של גוף ראשון - ידע של סובייקט אודות מצביו הנפשיים שלו שמושג על ידי התבוננת פנימית. ידע מנקודת מבט של גוף שלישי- ידע של סובייקט אודות מצבים שאינם נפשיים, או אודות מצבים נפשיים של מישהו אחר. כשמדברים על מאפיין הפרטיות, מדברים על א-סימטריה מסויימת בין ידע מגוף ראשון, לידע מגוף שלישי.

ידע ישיר או מידי

הידע שלנו על-אודות (לפחות חלק) ממצבינו הנפשיים הוא ידע ישיר או מידי: כלומר, הוא איננו מבוסס על ראיות או היסקים כלשהם. לכל אחד מאיתנו יש "גישה אפיסטמית ישירה" לחלק (לפחות) ממצביו הנפשיים. האמנם מדובר בסימן היכר של הנפשי? האם הוא חל על כל המצבים הנפשיים? דוגמה אחת הנוגדת את זה היא המצבים הבלתי מודעים. אין לנו גישה אליהם כמו לכאב שאנחנו מרגישים כרגע. האם הוא חל רק על מצבים נפשיים? אפשר לטעון שגם הידע שלי אודות עובדות פיזיולוגיות מסוימות, הוא ישיר ומידי באותו הזמן. למשל יש לי עכשיו התנסות תחושתית של קיר לבן. גם הידע שלי אודות העובדה שיש מולי קיר לבן, הוא ישיר ומידי. העמדה שכנגד תגיד, יש לנו כאן היסק, אנחנו מסיקים את קיומו של הקיר הלבן מהתנסות הלבן שלנו.

הכרח לוגי והכרח נומולוגי

הכרח לוגי: אין עולם אפשרי שבו הכלל הזה מופר. ע"פ מושג ההיקבעות הרלבנטי, תכונות נפשיות מכוננות ע"י התופעות הפיזקליות שבעולם. ההתממשות של התכונות הפיזקליות, מבטיחה מבחינה לוגית את ההתממשות של התכונות הנפשיות. בלתי אפשרי מבחינה לוגית שהתכונות הפיזקליות תתממשנה והתכונות הנפשיות לא תתממשנה. אין עולם אפשרי שבו כלל לוגי מופר. הכרח נומולוגי: מה שבטיח את האמיתות, הם חוקי הטבע. הכלל הוא חוק טבע. בהכרח, הכרח לוגי חזק יותר מהכרח נומולגי. *על פי המטריאליסט- תכונות נפשיות נקבעות במובן החזק ע"י תכונות פיזקליות.* *על פי הדואליסט- תכונות נפשיות אינן נקבעות במובן החזק ע"י תכונות פיזקליות. העובדה שמתממשות תכונות פיזקליות, לא מבטיחה מבחינת לוגית שמתממשות תכונות נפשיות. אולי רק מבחינה סיבתית, חלשה.*

*בפועל פונקציונליסטים מקבלים פיזיקליזם-פרט, ובאופן ספציפי, פיזיקליזם-פרט בלעדי*:

הם טוענים שמצבים נפשיים הם מצבי-מוח ותכונות נפשיות *נקבעות* על-ידי תכונות פיזיקליות. הפונקציונליזם מאפשר ליישב אונטולוגיה פיזיקליסטית של הנפשי עם אינדיווידואציה לא-פיזיקליסטית.

עיקרון ריבוי המימושים מתנגש עם העיקרון ההופכי

העיקרון ההופכי- זהות בתכונות נפשיות מחייבת זהות בתכונות מוחיות. תורת זהות הסוג מתחייבת לפשר של מתאמים דו כיוונים בין מצבים נפשיים לבין מצבים פיזקליים כימיים- עיקרון הנסמכות וגם העיקרון ההופכי. תורת זהות הפרט במובן הרחב לא מחויבת לטענה לעיקרון ההופכי על פיו, אם יצורים חולקים את אותה תכונה נפשית, הם גם חולקים את אותה תכונה פיזיקלית. *היא כן מחוייבת לעיקרון הנסמכות.*

האינטנסיונליות של ידע ואינפורמציה

העקרון הלוגי של החלפת ביטויים שווי-הוראה: רוב המשפטים הם כאלה שאם נחליף בהם ביטוי אחד בביטוי אחר שמציין אותו הדבר, ערך האמת של המשפט החדש יהיה זהה לזה של המשפט המקורי. באשר לרוב המשפטים, החלפת ביטויים שווי הוראה משמרת ערך אמת. כש"ידע" (ו"אינפורמציה") מובנים תחת הפשר האינטנסיונלי, מהעובדה ששני משפטים מבטאים ידע שונה, לא נובע שהדברים על-אודותיהם הידע נסב הם שונים.

שאלת האינדיבידואציה (הסיווג) של המצבים הנפשיים

השאלה מה עושה מצב נפשי למצב הנפשי שהינו (למשל, לכאב, להאמנה שיורד גשם, וכד'); מה מקנה לו את זהותו הנפשית.

מכוונות (אינטנציונאליות)

התכונה של עמדות טענתיות לייצג דברים מחוץ לעצמן. גשר בין העולם הנפשי והחוץ נפשי. מתקיים יחס כלשהוא ביני לבין המושא של המחשבה שלי. אמנם לא יחס ממשי (לדוגמה, אם אני חושבת משהו הקשר ביני לבין ברק אובמה, אין ביננו קשר ממשי), אך ישנו יחס כזה. ***יש פילוסופים שהציעו אינטנציונליות הוא סימן היכר של הנפשי. זהו מאפיין שיש לכל המצבים הנפשיים ורק למצבים הנפשיים. זוהי התכונה הבולטת ביותר של העמדות טענתיות.

דואליזם תכונתי

טענה חלשה יותר. ישנן תכונות נפשיות שאינן זהות לתכונות פיסיקליות "רגילות", והתממשותן איננה "נקבעת" ע"י התממשותן של תכונות פיסיקליות "רגילות". המובן הנשלל של "היקבעות" הוא מובן חזק - מובן לוגי או אונטולוגי ולא סיבתי גרידא. כלומר, על-פי הדואליזם, התממשות התכונות הנפשיות עשויה להיגרם אך לא להיקבע לוגית או אונטולוגית ע"י התממשותן של תכונות פיסיקליות. אין זה נכון שאם מתממשות תכונות פיזיקליות מסוימות, אז בהכרח - הכרח לוגי - מתממשות התכונות הנפשיות. דוגמא לתכונה שכן נקבעת במובן חזק ע"י תכונה אחרת (או תכונות אחרות): תכונת הקרחות נקבעת במובן זה על-ידי התכונה של היות בעל (לא יותר מ) מספר מסוים של שערות המפוזרות באופן מסוים.

טענות סינטטיות ואנליטיות והקשר שלהם לתורת הזהות

טענות סינטטיות- אמיתותן אינן מובטחות רק ע"י משמעות הביטויים, אלא גם ממצבי העניינים בעולם. לדוגמה: עמוס הוא רווק. טענות אנליטיות- טענות שהאמיתות שלהם, נגזרת או מובטחת, מעצם קשרי המשמעות של הביטויים שמרכיבים את המשפטים שמביעים את הטענות. לדוגמה: רווק הוא גבר לא נשוי טענות הזהות אליהן מחויבת תורת הזהות הן טענות סינתטיות ולא אנאליטיות; כלומר, טענות שאמיתותן אינה נקבעת אך ורק ע"י משמעות הביטויים המופיעים בהם. המשמעות של ביטויים (או מושגים) כמו "כאב" ו"גרוי סיבי C" היא שונה. אך לפי תורת הזהות ביטויים אלו מציינים את אותו הדבר. זוהי פשוט עובדה שכאב זהה לגרוי סיבי C במוח. לפי פלייס וסמארט, טענות זהות ספציפיות בין מצבים נפשיים למצבים מוחיים מקבילות לטענות הזהות השונות שהמדע מגלה - טענות דוגמת "מים = מיצבורים של מולקולות O‎2‏H". שני הביטויים מציינים בדיוק אותה התופעה (אין בבקבוק שלי שני דברים - מים והצברי מולקולות O2‎‏H, אלא רק דבר אחד), אבל אנחנו מזהים את התופעה באופנים שונים

העמדה הביהביוריסטית-תשובה לשאלת התכונות הנפשיות (שאלת הסיווג של הנפשי)

יש להחיל על סוביקט מונח נפשי מסויים (כלומר לייחס לו תכונה נפשית מסוימת), אם ורק אם הוא מאופיין ע"י דגם התנהגותי מסויים, כלומר, אם ורק אם הוא בעל פונקצית גרוי-תגובה מסוימת. בעיה: אם לפי התאוריה הזו, מונחים נפשיים מייצגים דגמי התנהגות, אז נראה שהמצב הנפשי לא יכול לשמש תפקיד בהסבר של התנהגות או כגורם של התנהגות. התאוריה הביהביוריסטית נופלת תחת קטגורית האפיפמונליזם. הנפשי אינו הסיבה של שום דבר, אינו הסיבה של ההתנהגות שלנו.

הטיעון מן הפשטות (או החסכוניות) בזכות תורת הזהות

יש להעדיף תיאוריה (בין אם זו תיאוריה מדעית ובין אם זו תיאוריה אונטולוגית) שתמונת העולם שהיא מציגה היא פשוטה או חסכונית יותר, במובן זה שביכולתה להסביר את התופעות הרלוונטיות באמצעות הנחת קיומן של פחות ישויות, פחות חוקים, וכדומה. ‎1‏. עקרון הפשטות/החסכוניות ‎2‏. הנחת קיומם של מיתאמים נפשיים-מוחיים ‎3‏. הנחת קיומם של מצבים נפשיים בנוסף למצבי המוח איננה דרושה לשם הסבר קיומם של המיתאמים הנפשיים-מוחיים (ההסבר הזהותי חסכוני יותר). *מסקנתו: מצבים נפשיים אינם אלא מצבי מוח. הטענה האמפירית ניתנת לפירוש על ידי תורת הזהות או דואליזם. על פי עקרון הפשטות- נעדיף את תורת הזהות.*

עמדות טענתיות

מורכבות מתוכן טענתי המבוטא באמצעות משפטי ש... יש כאן סוגים של מצבים נפשיים אשר אנחנו מייחסים אותם לעצמנו ולאחרים על ידי משפטי "יש", הם מורכבים משני חלקים: תוכנן טענתי- אלמנטים של תוכן. מייצגים דברים מחוץ לעצמם, דברים בעולם. יורד גשם. החמסין יישבר. מצבי העניינים הללו לאו דווקא קיימים. "כרגע אני מאמינה שב"ש נמצאת על שפת הים". באמצעות משפט הש'. (יורד גשם = התוכן- מה שבא אחרי הש'). עמדה פסיכולוגית- כל עמדה טענתית מורכבת גם מעמדה של הסובייקט כלפי התוכן הזה, או מצב העניינים שעל אודותיו אותו מצב נפשי מסב. האמנות או רציות. אני מאמין שיורד גשם-> אני מאמין= עמדה פסיכולוגית, שיורד גשם= תוכן טענתי.

העמדה הפונקציונליסטית

מצב נפשי מסוג מסוים הוא מצב פנימי הממלא פונקציה מסוימת, תפקיד סיבתי מסוים, כשפונקציה זו היא מורכבת: היא כוללת גם קשרים סיבתיים נפשיים-נפשיים - קשרים בין המצב הנפשי המאופיין לבין מצבים נפשיים אחרים. הסיווג של מצבים נפשיים לפי הפונקציונליזם נקבע על-ידי תפקידם הסיבתי, כשתפקיד זה נתפס באופן רחב: מה שעושה מצב נפשי למצב הנפשי שהינו זו רשת הקשרים הסיבתית (האקטואליים והפוטנציאליים) המאפיינת אותו - "תפקידו" ברשת הזו - כשרשת זו כוללת גרויים חושיים, תגובות התנהגותיות, *ומצבים נפשיים אחרים.* *זהותם של מצבים נפשיים נקבעת על פי יחסיהם הסיבתיים לגירויים חושיים, לתגובות התנהגותיות, ולמצבים נפשיים אחרים.*- מצב נפשי מסויים מאופיין באמצעות התפקיד הסיבתי שהוא משחק בחייו הנפשיים של הסוביקט, בפסיכולוגיה שלו. --------------------------------- התורה הפונקציונליסטית מאפשרת *ריבוי מימושים*: הפונקציה היא שקובעת את זהותו הנפשית של המצב - יחסיו/קשריו למצבים אחרים (ולקלטים חושיים ולפלטים התנהגותיים) קובעים זאת, ולא *טבעו הפנימי* (כמו החומר ממנו הוא עשוי). התורה הפונקציונליסטית מאפיינת מצבים נפשיים באופן *הוליסטי*: על מנת לאפיין סוג אחד של מצבים נפשיים, עלינו לאפיין את כל האחרים.

ריבוי מימושים

מצבים נפשיים מאותו סוג עשויים להיות ממומשים באופנים חומריים שונים.

מאפיין מבחין- מודעות פנומנלית

עמדות טענתיות- גישה אחת טוענת שיכולה להיות עמדה שאין לה מאפיינים פנומנלים. גישה אחרת טוענת שלכל מחשבה יש איכויות פנומנליות. רגשות - מחלוקת: נראה כי רגש חייב "להרגיש" בצורה מסויימת. אבל יש גישות שמנתחות רגשות כאוסף של עמדות טענתיות. למשל, כשמדובר בפחד קל, אנחנו יכולים לנתח אותו כקומבינציה של שיפוט, הערכה ורצייה. לדוגמה, פחד מאריות. אני שופטת שיש סיכוי שעוד מעט יופיע פה בחדר אריה. אני מעריכה את האירוע הזה כרע. אני רוצה שהוא לא יקרה. המאפיינים הלא מודעים- זהו מצב שאין לנו גישה אליו לעומת רוב המצבים הנפשיים שלנו. אנחנו לא יודעים עליהם כמו שאנחנו יודעים על המצבים האחרים, המודעים. מקובל לחשוב שהמצבים הלא מודעים הם גם לא מודעים בצורה הפנומנאלית. נראה סביר לחשוב שאם יש מצב שאני לא יכולה לדעת עליו באופן שבו אני יודעת על מצבים נפשיים, המצב הזה לא מתאפיין באיכות תחושתית. *אם לדבר יש מודעות פנומנלית אז הוא בהכרח מצב נפשי.*

עמדות מטריאליסטיות

עמדות שלפיהן העולם הוא עולם פיזקלי טהור. ספציפית, תופעות נפשיות אינן אלא גם חלק מאותו עולם פיזקלי טהור.

פונקציונליזם ומודל המחשב

פעולותיו של מחשב ניתנות לתאור ברמה חומרית-פיזיקלית (רמת החומרה, המתייחסת למבנה החומרי של המחשב ולמצביו הפיזיקליים), וברמה מופשטת יותר - רמת התוכנה. כשם שלמחשב ולמצביו תכונות פיזיקליות (תכונות של החומרה), כך יש להם תכונות מופשטות יותר, שאינן פיזיקליות (תכונות של התוכנה). החומרה מממשת את התוכנה, אך אותה תוכנה ניתנת למימוש על-ידי חומרות שונות (על-ידי מחשבים העשויים מחומרים שונים) - כך ניתן לומר כי התוכנה ניתנת לריבוי מימושים. כפי שתופעת ריבוי המימושים של התוכנה מעידה, לא ניתן לזהות את התוכנה של מחשב עם חומרתו. אולם ברמה האונטולוגית, כל מה שדרוש על מנת שמחשב יריץ תוכנה מסוימת הוא שיהיה לו מבנה פיזיקלי מסויים, ושיעבור תהליכים פיזיקליים מסוימים.

דואליזם יסודתני

שולל את הטענה האמרג'ינטיסטית. מדובר בתכונות לא רק של רכיבים פיזקליים, אלא אפילו של חלקיקים יסודיים של היקום. כלומר, התכונות הרוחניות הן תכונות שמאפיינות חלקיקים יסודיים של היקום והן מקור כל הנפשיות. על פני הדברים, ניתן לדבר גם על כך שפיזקליסטים יהיו יסודתנים- התכונות הנפשיות הן תכונות של חלקים יסודיים, ההבדל הוא שהדואליזם היסודתני ידבר על נפשיים רוחניים, אבל אין פיזקליסטים יסודתנים.

ביהביוריזם

תופעה זו מזהה תופעות נפשיות עם נטיות התנהגותיות או עם דגמים של התנהגות. נטיות התנהגותיות- הדרך שבה המערכת נוטה להגיב בהינתן גירויים מסוימים. מה שמאפיין למשל כאבים, זו נטייה התנהגותית מסוימת. הגירוי האופייני הוא חבלה והתגובה האופיינית שפשוף של המקום הפגוע, צעקות, בכי וכ"ו. זה מה שמשותף לכל המערכות שחשות כאב ורק להן, שבעטיו נכון לומר שמערכות חשות כאב. ניתנת כאן תשובה לשאלה השנייה- מה משותף לכל אותן תופעות נפשיות? הן פועלות בעקבות נטייה התנהגותית מסוימת. *זיהוי הנפשי עם החומרי בעמדה זו יותר מעודן מהגרסא החזקה של תורת הזהות- מערכות השונות פיזיקלית אחת מהשנייה יכולות לקיים את אותן נטיות התנהגותיות. *

טיעון בזכות דואליזם- סביב הטענה שמאפיין מסוים (למשל, המאפיין האפיסטמי של פרטיות) הוא סימן ההיכר של הנפשי

‎1‏) מצבים נפשיים מתאפיינים בפרטיות. ‎‏‎2‏) מצבים פיזיקליים אינם מתאפיינים בפרטיות. לפיכך, מצבים נפשיים אינם מצבים פיזיקליים הטיעון תקף אך כושל. ההנחה השנייה חורגת ממה שמותר לנו להניח, אם מה שאנחנו מסתמכים עליו: מכך שאנחנו מניחים שמאפיין מסוים חל רק על מצבים נפשיים, אנחנו צריכים להניח שמצבים נפשיים אינם פיזקלים, וזה מה שאנחנו רוצים להוכיח. הטיעון אמנם תקף, אך לא מבוסס. עצם המיוחדות של מצבים נפשיים מתיישבת עם פיזקליזם. עדיין נשארת האפשרות שמצביים נפשיים הם מצבים פיזקליים מיוחדים.

גישה אפיסטמית מועדפת

‏ למצביו הנפשיים (או לחלק מהם), במובן זה שהוא בעמדה טובה יותר לדעת על-אודות מצביו הנפשיים מכל אחד אחר; הוא מקור הסמכות העליונה באשר למצביו הנפשיים (מובן חשוב של אסימטריה בין ידע מנקודת מבט של גוף-ראשון לבין ידע מנקודת מבט של גוף-שלישי).

טיעון הידע של ‎Frank Jackson‏

‏1) [הנחה] לפני "שחרורה" למרי יש את כל הידע הפיזיקלי על-אודות ראיית אדום. יש לה את כל האינפורמציה הפיזיקלית על-אודות ראיית אדום. ‎2‏) [הנחה] עם שחרורה, מרי לומדת דבר מה חדש על-אודות ראיית אדום. היא רוכשת אינפורמציה חדשה אודות ראיית אדום. ‎3‏) [נובע מ-‎2‏] לפני שחרורה מרי איננה יודעת כל מה שיש לדעת על-אודות ראיית אדום. חסרה לה אינפורמציה על-אודות ראיית אדום (האינפורמציה שיש לה על-אודות ראיית אדום איננה מלאה). ‎4‏) [נובע מ - ‎3‏+‎1‏] יש ידע על-אודות ראיית אדום שאיננו ידע פיזיקלי. יש אינפורמציה (אינפורמציה על-אודות ראיית אדום) שאיננה פיזיקלית (אינפורמציה פיזיקלית איננה אינפורמציה מלאה). ‎5‏) [נובע מ-‎4‏] פיזיקליזם שקרי.

טיעון ריבוי המימושים נגד פיזיקליזם-סוג (פטנם הפונקציונליסט)

‏1) העמדה של פיזיקליזם-סוג היא מחויבת לכך שכל היצורים (הקיימים בעולמנו ושעשויים להתקיים בעולמנו) המסוגלים למצבים נפשיים כמו אלה שיש לנו, ורק יצורים אלו, הם בעלי מוחות העשויים להיות במצבים הזהים מבחינה כימית-פיזיקלית למצבי המוח שלנו. ‎2‏) סביר שקיים ריבוי מימושים של תכונות נפשיות: אין זה סביר שכל היצורים (הקיימים והאפשריים) המסוגלים למצבים נפשיים כמו אלה שיש לנו, ורק יצורים אלו, הם בעלי מוחות העשויים להיות במצבים הזהים מבחינה כימית-פיזיקלית למצבי המוח שלנו. מכאן, פיזיקליזם-סוג שקרי: סוגים נפשיים אינם סוגים פיזיקליים; תכונות נפשיות אינן זהות לתכונות פיזיקליות.

טיעונו של ארמסטרונג בזכות תורת הזהות

‏1) שלב מושגי: מושג הכאב הוא מושג של מצב פנימי הממלא תפקיד סיבתי כזה וכזה. גורם להתנהגות מסויימת. ‎2‏) שלב אמפירי/מדעי: המצב הממלא תפקיד סיבתי זה הוא מצב מוח X. ==< כאב זהה למצב מוח X.