שאלות קטנות

אתנוגרפיות של ההווה

אתנוגרפיות של ההווה רואה בבני התרבות הפרמיטיביים כ"מאובנים חיים" המתקיימים כמו מחוץ לרצף הזמן. התבוננות בהן היא כמו חזרה בזמן והצצה אל שחר ההיסטוריה. רואה במצב הנוכחי מצב נצחי שהיה קיים מאז ומעולם, לא מסתכלת על ההיסטוריה של התרבות ועל השינויים שאולי התחוללו בה, או על ההשפעה של גורמים חיצוניים. ביקורת: בועז וגישתו של הפרטיקולריזם ההיסטורי, וכן גישות מטריאליסטיות המדגישות את חשיבות ההיסטוריה והשפעותיה.

היעלמות תרבויות ומסורות (כולל סינקרטיזם)

היעלמות תרבויות ומסורות אחרי מלה"ע ה2, סוף הקולוניאליזם, הקמת מדינות עצמאיות בקרב עמים לא מערביים- חשש להיעלמות תרבויות מקומיות ומסורתיות ולהיטמעות בתרבות הכובשת. בפועל החששות התבדו. סינקרטיזם - שילוב תוך התאמה בין רכיבים של כמה תרבויות. דוגמא לסינקרטיזם- טקס איסוף הבטטות: בקרב בני טרובריאנד היה נהוג בסיום איסוף הבטטות לערוך חגיגות שכללו אלימות, כישוף ויחסי מין פרועים. הבריטים אסרו על המנהג ובמקום זאת לימדו את המקומיים לשחק קריקט. משחקי הקריקט שולבו באלמנטים מהחגיגות המסורתיות וכך המשיכו לקיים את תרבותם. המודרנה והמסורת הם כוחות מנוגדים העולים זה על זה? הנחה מוטעית! המודרנה לא העלימה את המסורת ופעמים רבות הן השתלבו ואף תרמו זו לזו. דוגמא: ניצול קשרי שארות לגיוס עובדים למפעלים, אפליקציות בחברה החרדית. גם הכלכלה הקפיטליסטית השתלבה יפה עם טקסים ומנהיגים מסורתיים ולעיתים אף החייתה אותם, בעיקר כאלו בעלי אפיק כלכלי לצורכי תיירות. דוגמא: מתיחת צוואר ומתיחת שפתיים בתאילנד ובבורמה, אירוח בדואי.

מונחי שארות

מונחי שארות (במחברת ובספר) מונחי שארות ממיינים לעומת מתארים אבולוציה של מונחי שארות (אנרכיה מינית, פוליגמיה, מונוגמיה) נישואים מקבילים ונישואים צולבים למה אנתרופולוגים מתעניינים במונחי שארות דוגמאות: המבוטי בזאיר, הבטק במלזיה, הונגרית מונחי שארות כמגלמים תפיסת זמן יחסי לצון מונחי שארות כמטאפורה?

אנתרופולוגיה היא בדיה

אנתרופולוגיה היא בדיה קליפורד ומרקוס טענו כי "האנתרופולוגיה היא בדיה", פרי מוחם הקודח של אנתרופולוגים ולא שיקוף של המציאות. הטענה היא כי התרבות היא לא יותר מטקסט, ולכן מושא לפרשנות. אם האנתרופולוגיה היא לא יותר מסיפור, מה מבדיל בינה לבין ספרות? טשטוש הגבולות. המתנגדים: ספרות היא בדיה ואילו מושא האנתרופולוגיה הוא תמיד ממשי. אין לפסול את האתנוגרפיה רק בגלל שנק' מבטו של האתנוגרף היא סובייקטיבית. עדיין קיימת הבעיה של ריבוי פרשנויות ופרשנויות סותרות.

אנתרופולוגים יישומיים ולקוחותיהם (כולל סימונס והרצפלד)

אנתרופולוגים יישומיים ולקוחותיהם אנתרופולוגיה יישומית: אוספת מידע למטרות מעשיות. מצד אחד: נולדה עם הקולוניאליזם, משרתת את צרכי הממשלים הקולוניאליים, לעיתים אף עזרו בכיבושים, "האנתרופולוגיה כשפחת האימפריה". מצד שני: הזדהות של האנתרופולוגים עם נחקריהם, יוצאים להגנתם ופועלים לטובתם. מעורבים בחיי הילידים ומנסים לשפר את חייהם, משמרים קהילות ומייצגים אותן, מקדמים אינטרסים שלהן ושומרים על זכויותיהם. דוגמאות: תכנון לבניית סכר באזור סן פרנסיסקו בארה"ב. הסכר היה מייבש את האזור בו צמחו קנים, ממנו קלעו האינדיאנים באזור סלים והתפרנסו ממכירתם. האנתרופולוג לרנר חקר את תרבותם, הביא להכרה בחשיבות תעשיית הסלים, והוביל מהלך להעברת הקנים לאזור אחר בו יוכלו לצמוח. כך ניצלה תרבותם. האנתרופולוג ליפ עזר לשחזר את השפה היוטית העתיקה של קבוצת אינדיאנים בארה"ב ע"י למידתה מזקני השבט, העברתה לכתב ובניית תכנית ללימודה. שימור תרבויות ילידים או הצטרפות לתרבות הכובשת? סימונס: גם כאשר הילידים עצמם לא מעוניינים בשילוב, הדבר תמיד עוזר להם לניעות כלכלית. שימור התרבות משמר את הנחיתות הכלכלית ולא מיטיב עם הקבוצה. הרצפלד: אסור לאנתרופולוג לכפות על הילידים פתרון זה או אחר. יש לשקף לילדים את כל התרחישים האפשריים כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת עד כמה שניתן.

דמיון ושוני בין תרבויות

דמיון ושוני בין תרבויות השאלות המרכזיות באנתרופולוגיה: עד כמה קבוצות שונות של בני אדם דומות או שונות אלו מאלו? כיצד הדמיון והשוני האלו באים לידי ביטוי? ממה נובעים אותם דמיון ושוני? אסכולת הדמיון : לכל בני האדם מקור משותף- אחדות הרוח האנושי ואחדותו הביולוגית של גוף האדם. מבנים מחשבתיים זהים - גישה סטורקטורליסטית. תיאוריית האבולוציה החד קווית: עמי העולם הולכים ומתקדמים, מתפתחים על קו אחד באופן ליניארי. רדף אוניברסלי של התקדמות כל התרבויות, חוקים אוניברסליים הדומים לחוקי הטבע. דרוויניזם חברתי. זוהי תפיסה אוניברסלית והשוואתית. ביקורת: גישה גזענית שנותנת לגיטימציה לאימפריאליזם וקולוניאליזם. אסכולת השוני: הראשון - פרנץ בועז, אבי האנתרופולוגיה המודרנית. "במה (כלומר באילו צורות חשיבה או התנהגות) שונים שבטים ועמים זה מזה ומה ההסבר לכך". חקר ה"אחר". דגש על השוני וההבדלים בין תרבויות ולא על הדמיון. ביטול גישת האבולוציוניסטים. גישת הפרטיקולריזם ההיסטורי של בועז: יש לחקור כל תרבות בפני עצמה. כל תרבות תלויה בנסיבות הספציפיות בה התפתחה. התמקדות בשדה מחקר אחד והמנעות מהשוואות.

דעות קדומות באנתרופולוגיה

דעות קדומות ואנתרופולוגיה אנתרופולוגים נגד דעות קדומות: מלינובסקי נגד פרויד- תסביך אדיפוס כמנגנון תירבות אוניברסלי ננסי שפר יוז - הפרחת הנטורליזציה של אהבת אם מרגרט מיד וסאלי סולוקום- הפרחת הנטורליזציה של היררכיה מגדרית מלינובסקי נגד הכלכלן קרל בוכר - ארגון כלכלי בחברות פשוטות מרסל מוס נגד אדוארד קוק - דפוסי חליפין בחברות פשוטות דעות קדומות באנתרופולוגיה - מורגן ואבולוציוניזם חד קווי: מאובנים חיים אחדות הרוח ואבולוציה תרבותית היררכיה גזעית רה קפיטולציה (אורגניזם אחד מעיד על המין כולו)

ביקורת גירץ על האתנוגרפיה הרפלקסיבית

הביקורת של גירץ על האתנוגרפיה הרפלקסיבית כתיבה רפלקסיבית: הכותב מתאר לא רק את הקבוצה, אלא גם את עצמו, כלק משדה המחקר. כתיבה כזו תתבצע בד"כ בגוף ראשון ובנימה ווידויית. הביקורת של גירץ: 1. הספקנות המופרזת ועודף הסובייקטיביות לא מושכים את הקוראים והופכים את האתנוגרפיה ללא מעניינת. 2. הטקסטים עלולים להפוך ל"ניסיון להבנת העצמי במסלול העובר דרך האחר", כלומר החוקר הוא במרכז ולא התרבות הנחקרת, דבר שמפספס את העיקר.

דאגלס, הגוף כסמל לחברה

הגוף כסמל לחברה - מרי דאגלס מחקרה של מרי דאגלס: מדוע בחברות רבות, בעיקר חברות מיעוט או חברות היררכיות, יש עיסוק רב בפתחי הגוף ובהפרשות ומתקיימים סביבם טקסי טיהור רבים? הגוף האנושי מסמל את החברה ופתחי הגוף מסמלים את גבולות החברה. הסלידה לפתחי הגוף ותפיסת ההפרשות כמסוכנות מבטאים את החשש מקריסת גבולות החברה, מטשטוש גבולות ומאובדן הזהות החברתית. טקסי הטיהור והפיקוח על הפתחים (למשל איסורי אכילה, איסור על יחסי מין...) מתפקדים כמנגנונים המתחזקים את גבולות החברה ושומרים על זהותה, וכן את הפיקוח על הגבולות ועל הכניסה והיציאה מהן. דווקא בחברות אלו - כי קיים חשש שיבלעו בקבוצה הגדולה. בד"כ קיים פיקוח רב יותר על גוף האישה ופתחיו שכן בחברה פטריליניאלית האישה היא הפתח לקבוצה.

טקסים (גם קתרין בל)

טקסים (במחברת ובספר) מאפייני הטקס תפקיד הטקס (קתרין בל וגירץ) טקסי מעבר וטקסי חיזוק טקסים אזרחיים ניתוח רצף של טקסים התבגרות וטקסי התבגרות דת וטקסים דתיים

מלינובסקי והקולה

מלינובסקי והקולה מלינובסקי אמנם התייחס לנק' מבטו של היליד אך לוקח אותה בעירבון מוגבל, בעיניו היליד לא יכול לראות את התמונה הגדולה מכיוון שהוא חלק ממנה. משימת האתנוגרף לחבר את כל החלקים השונים ולחלץ את החוקים, המבנים והמוסדות הרחבים יותר.

מנקודת הראות של היליד

מנקודת הראות של היליד: מלינובסקי היה הראשון לשים דגש דווקא על תמונת העולם של הילידים ועל הדרך בה הם רואים את הדברים. גירץ היה זה שטבע את המונח "מנקודת מבטו של היליד". לבחון את המציאות כפי שרואה אותה היליד, לא ניתן להתעלם מהפרשנות שלהם. לפי הפונקציונליזם (בו תמך גם מלינובסקי) עדיין החוקרים הם אלו שיכולים להרכיב את התמונה הרחבה והכוללת, ולא הילידים.

משבר הייצוג

משבר הייצוג לפני המשבר - ריאליזם תמים: גישת האנתרופולוגיה המסורתית (בועז, מלינובסקי). אם אנתרופולוג מבצע עבודת שדה יסודית כהלכה, יש לו הסמכות להעביר ידע זה לקוראיו והידע נחשב למהימן ואובייקטיבי. טרנר: לכל יליד מקום מסוים במבנה החברתי ומתוך כך "פרספקטיבה מבנית" שהיא מוטת. האנתרופולוגים הם "צופים מיוחסים" שכן הפרספקטיבה שלהם היא חיצונית וחפה מהטיות. כדי להבין תרבות צריך ריחוק הכרתי ורגשי ממנה - "זרות מקצועית". מגבלות של הריאליזם התמים: מגבלת שפה- איבוד דקויות תרבותיות, קושי בתרגום וקושי בתקשורת. (ניסיון להתמודדות - שיבוץ מילים בשפות המקור בתוך טקסטים אתנוגרפיים. עדיין לא מעביר לקורא את מלוא המשמעות). מגבלה של דעות קדומות- ציפייה להתנהגות מסוימת לפי תבנית מוכרת או כפייה של דרכי החשיבה והנורמות של האנתרופולוג. דוגמא: האיגבו והמשטרים הדו מיניים סיום תקופת הריאליזם התמים ותחילת משבר הייצוג: בעקבות: פוסט קולוניאליזם, ייסוד מדינות לאום לא מערביות, הקמת אוניברסיטאות במדינות אלו, דור חדש של אנתרופולוגים מקומיים. משבר הייצוג: מי באמת מוסמך לייצג תרבויות לא מערביות? ובהמשך - למי הסמכות לייצג אחר, כל אחר? גישה פוסט מודרנית- אין אמת אחת, לכל אחד נק' המבט שלו, אין אובייקטיביות. גישה פוסט קולוניאליסטית- האנתרופולוגים שותפים להפיכת היליד ל"אחר" ולכן ל"אובייקט" = אמצעי דיכוי. נתפסו כבלתי מוסריים. ביקורת על האתנוגרפים עצמם. גישה דה קונסטרוקטיבית- פירוק, כל טקסט הוא פרשנות על פרשנות. האתנוגרפיה מאבדת את ערך האמת שיוחס לה בעבר. ביקורת פמיניסטית: ידע משמש כאמצעי לדיכוי קבוצות מיעוט. כאשר אנתרופולוג מגיע לתרבות זרה הוא כופה עליה את עולם המושגים וההגדרות שלו וכן משווה בינה לבין תרבויות אחרות לחלוטין. אבו לוגוד ("סיפור על שני הריונות") רואה באתנוגרפיה פרקטיקה של הכללות כוחניות, ולכן תומכת בגישת ה"אתנוגרפיה של הפרטיקולרי"- כתיבה על מקרה יחידני ופרטי כדוגמא לתרבות כוללת. כתיבתה היא גם רפלקסיבית. ביקורת על אבו לוגוד: אתנוגרפיה היא תיאור של המשותף והכללי ולא של הפרטני, סיפור אחד אינו מייצג. מבטלת את המדעיות של התחום. סלי סולוקום - הידע שגברים מייצרים שונה מזה שנשים מייצרות, ומשמש לדיכוי הנשים. האנתרופולוגיה נשלטת ע"י גברים וסובלת מהטיה גברית. סולוקום תוקפת את הניסיון להגדיר את האנושות מתוך מאפייני הציידים ואת הקישור בין ציד להתפתחות המוח ולאבולוציית האדם (הציד מספק חלבון שהכרחי לגדילת המוח). היא מעידה על חברות בהן חלוקת תפקידים גמישה וגם הנשים מספקות חלבון, ובנוסף על חלוקת שלל לפיה הבשר מהציד סופק בד"כ לחגיגות ולטקסים ולא לבני המשפחה. בנוסף היא טוענת שהאדם התפתח לכיוונים רבים ואפשר לתלות את התפתחותו בגורמים נוספים מלבד הציד (כמו למשל גידול ילדים או ליקוט). לנשים היה תפקיד חשוב באותה מידה בהתפתחות האנושית.

משטרים דו-מיניים

משטרים דו מיניים במדינות רבות באפריקה טרם הקולוניאליזם היו משטרים דו מיניים - מוסדות פוליטיים לגברים ומוסדות פוליטיים מקבילים לנשים. דוגמא- האיגבו בניגריה: 2 מנהיגים, האובו שלט על הגברים והאומו על הנשים (ללא קשר משפחתי ביניהם). למוסדות הנשיים הייתה עוצמה פוליטית רבה ותפקידם היה לדאוג לרווחת הנשים והילדים ולשמור עליהם. הייתה להם הסמכות לפגוע במי שהפר זאת, והיה להם גיבוי מלא מההנהגה הגברית. עם הקולוניאליזם כבשו האנגלים את בני האיגבו, ומתוך התפיסות הלא שוויוניות שהביאו עימם הם התעלמו לחלוטין מהמוסדות הנשיים, פנו רק למוסדות הגבריים ומינו רק גברים למשל. כתוצאה מכך החלו המוסדות הנשיים להתנוון ונעלמו המשטרים הדו מיניים מאפריקה. משהו מתפיסות העולם המגדריות השוויוניות ומהעוצמה הפוליטית של הנשים שרד בכל זאת, לדוגמא: ברואנדה ייצוג הנשים הגבוה ביותר בפרלמנט (למעלה מ50%!).

ראיונות וחקר טקסטים

ראיונות וחקר טקסטים עד שנות ה-60 של המאה ה-20 תצפית משתתפ.ת הייתה שיטת המחקר העיקרית. וויתור על תצפית משתתפ.ת: הבינו כי תצפית זו משקפת ממשות מקוטעת בלבד ולכן אינה מספקת. שאיפה למדעיות בעיקר בקרב סטרוקטורליסטים ומדעני תרבות, שלא התעניינו בהתנהגות מכיוון שלא תמיד הייתה עקבית. חקרו במקום זאת את השפה והחשיבה ומתוכה חילצו את "המצופה וההולם"- כללים, אידיאל. חזרה לשימוש משני בחומרים של אחרים ("אנתרופולוגים של כורסא"). חקר טקסטים מתוך נטייה לפרשנות והבנה כי תיאורים המתבססים על תצפית משתתפ.ת גם הם טקסטים הניתנים לפרשנות. מעבר לראיונות ולחקר טקסטים, התרחקות מחקר ההתנהגות ומתצפית המשתתפ.ת!